הזכות על ארצנו: נאבקים בנרטיב הפלסטיני

לאור נסניונות ערביים לתשתש את ההיסטוריה היהודית על ארץ ישראל ולטעון כי מקורם של ה”פלסטינים” בכנעניים העתיקים החלטנו להפריך את הטענות באמצעות ספרו החדש של החוקר יוני רייני, “הזכות על ארצנו: נאבקים בנרטיב ה’פלסטיני'”.

ספר זה הוא השלישי ברשימת הספרים שפרסם בשנת 2017. במחקרו עקב מקורם של הטוענים לכינוי “פלסטינים” עולים נתונים ועובדות שאינן ידועות לציבור וכדאי מאוד לחשפם. נתונים אלה מוכיחים מעל לכל ספק כי מדובר בהמצאה ומהקורם כלל וכלל לא מארץ ישראל כפי שהם טוענים.

הדגל הפלסטיני

הדגל הפלסטיני בעל שלושת הפסים והמשולש מסמל את השושלות הבאות:

· שחור – בית עבאס הבגדדי.

· לבן – בית אומיה הדמשקאי.

· ירוק – בית עלי מכרבלא.

· משולש אדום – מורשת המודהר.

אם “הפלסטינים” הם העם המקומי באזור, אז מדוע אין שום סממן ארצישראלי מקומי בדגלם? הרי עבאס הוא שמו של מנהיגם, מה שמעיד על מוצאו העיראקי. גם מנהיגם המיתולוגי, יאסר ערפאת שהקים את פת”ח (1959) הוא יליד קהיר (1929) וכלל אינו פלסטיני. גם אש”פ (1964) (היום רש”פ) הוקם על ידי אחמד שוקיירי, יליד לבנון ובן לאם טורקיה.

זהות לאומית אחידה

הערבים ראו בשטח מצומצם מאוד את הארץ הלאומית שלהם. טריטוריות, כגון ארץ ישראל

או אזורים נרחבים באימפריה מעולם לא נתפסו בעיניהם כשטח הלאומי שלהם. מכאן שהתיישבותם של יהודים על אדמות ארץ ישראל לא הפרה כלל וכלל זכויות לאומיות מקומיות שהערבים מתעניינים באסלאם יותר מאשר בלאומיות, והלאומיות שלהם מושתתת לא על שאיפה טהורה להקים מדינה פלסטינית.

ערבוב של גזעים

בארץ ישראל יש “קליידסקופ של גזעים ואמונות” ואין בנמצא היסטוריה לאומית או מסורת של לאומיות או רגש לאומי. ב-1911 צוין כי בירושלים דברו 51 שפות שונות לפחות. ב-1917 נמצא ש באוכלוסייה של יפו מיוצגים למעלה מ 25- עמים שונים.

הגירה בתקופת המנדט

על פי אומדן רשמי ב 1931- הגיעו מסוריה ומעבר הירדן כ 18,000- ערבים. כ- 24,000 ערבים נשתקעו בארץ בין השנים1934-1932 .[4] במרץ 1935 הועסקו בפרדסי פתח תקווה3,220 ערבים, מתוכם 1,470 חורנים; ב 25- בפברואר של אותה שנה נמנו 1,654 מהגרים וב 26-וב 27- של אותו חודש נמנו 1854 ו 1892- לא מקומיים בהתאמה. לפי הספר הכחול ב-1928 וב-1931 נרשם כי קיימת הגירה של בין 20,000 ל-25,000 נפש. אלא שמעולם לא נתגלה מספר המתגנבים ארצה, לא נאמד ולא הוזכר.

כמו כן הספר מביא קטעים מתוך דוחות ומסמכים רשמיים המוכיחים כי הייתה הגירה מאוד מאסיבית לארץ מ-1922 עד 1946. חישובים סטטיסטיים ועוד משמשים את החוקר להראות כי לא ייתכן כי מספר הערבים בארץ הוכפל במשל 25 שנים בלבד וכי הגירה הייתה מאוד משמעותית בעת ההיא.

הבאנו כאן רק קטעים מהפרק הראשון וקטעים מתוך פרק 14 של הספר. הספר בן 20 פרקים ו-4 נספחים. מכיל מפות רבות מהמאה ה-19 ועד שלהי תקופת המנדט ומוכיח כי הארץ אכן הייתה שוממה והערבים בתוכה היגרו לכאן בתקופות שונות