הסיפור המאוד מוכר של משפחה לא מוכרת

היום אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפור ילדות ובגרות של שני אחים בשם שרה ואייל.

שרה בת ה-5 הייתה ילדה קצת רזה. אמא שלה תמיד נסתה להאכיל אותה בפודינגים ובפיתות כדי שהיא תעלה במשקל. "הייתה אומרת לה מתוקה שלי הכנתי את זה בשבילך, אם לא תוכלי אני אהיה עצובה." שרה כמובן לא רצתה שאמה תהיה עצובה בגללה. להפך היא רצתה לשמח את אמה שהייתה אומרת לה: "אם תאכלי יפה נלך ללונה פארק בסוף השבוע." וכמובן גם כדי שתזכה ללכת ללונה פארק, היא אכלה.

שרה שבת ה-35 מרגישה אחראית על הרגשות של בן זוגה, כשהוא מרגיש מצוברח שרה מאשימה את עצמה. אם שרה רוצה לקנות לעצמה תיק חדש, היא מוודא שהיא עובדת מספיק באותו החודש ועושה שעות נוספות כדי להרגיש שהיא ראויה למתנה הזאת. היא לא יודעת לפנק את עצמה ללא סיבה.

שרה בת ה-14 כבר למדה להיעזר במזון לא רק לצרכים פיזיולוגיים אלה גם רגשיים. ושרה בת ה 14 היא קצת מעל המשקל התקין. כשאמה שלה מנסה להאכיל את אייל היא מגבילה את שרה. "את אל תאכלי מזה מתוקה זה לא מתאים לך, הכנתי לך תבשיל ירקות."

שרה בת ה-35 היא אשת עסקים מצליחה מאוד והולכת לחדר כושר 4 פעמיים בשבוע. אם היא קצת חורגת מהתפריט שלה אז באותו השבוע היא מתאמנת 5 פעמים. יש לה יחסים קצת מורכבים עם אחיה אייל. וקשה לה לשים אצבע מדויקת על הבעיה.

שרה בת ה-16 הלכה לשתות תה עם אמה אצל השכנה גילי. גילי הכינה עוגיות ריבה ליד התה. כששרה חושבת לעצמה " זה נראה טוב העוגיות האלה מעניין מתי היא תתחיל להגיש?" תוך כדי מחשבה אמרה אמה " גילי אל תשימי כלל לשרה, היא לא אוהבת מהעוגיות האלה. ניסיתי להרגיל אותה כשהיא הייתה קטנה יותר אבל לא הלך לי. היא לא תאכל מזה. "

שרה בת ה-35 מרגישה ככישלון אם מנהל שלה קורא לה "את מקרה אבוד!". היא מתקשה להגדיר בעצמה את מאפייני האישיות ואת היכולות שלה.

אייל בן ה-9 הוא בעצם ילד עם תיאבון שגדל בצורה תקינה, אבל לא אוהב ארוחות משפחתיות בערבים. תמיד ממלא את עצמו בכל מיני חטיפים לפני שעת האוכל. הוריו חושבים שאייל לא אכלן גדול אבל לא שמים לב שהבעיה של אייל הוא לא עם אוכל אלה עם שיחות שמתקיימות סביב השולחן. שאלות של אמו כגון:" האם הכנת שיעורי בית? האם ארזת תיק לשיעור ספורט? שוב התקשרו מבית הספר והתלוננו עליך. די ילד שלי אל תהיה מופרע. אל תבייש אותנו. הבנתי שנכנסתם בחלון כששיחקתם כדורגל. אוי ילד אתה מדאיג אותי."

מפני שאייל בן ה-30 גר כיום במדינה אחרת, הוא אינו מוטרד מדי יום משאלות השיפוטיות וההערות של הוריו .

אבא של אייל בן ה-9 אמר לו איזה ערב אחד: "אייל בוא נצא לחצר בשישי הקרוב ואראה לך איך לבעוט בכדור. אחרת הנזקים שאתה עושה בבית הספר יהיו לנו כבד לכיס."

אייל בן ה-30 נהיה עורך דין אחרי שלמד משפטים בתקווה שהוא יגרום להם להרגיש גאווה. אבל הוא מרגיש שהוא פחות מוכשר מרוב עורכי הדין שעובדים איתו באותו משרד.

אייל בן ה-9 לא אהב כל מאכל. במיוחד תבשיל כרישה. רק הריח של כרישה הספיק כדי שהוא יקבל בחילה. אז הוא שיחק אותה כחולה כדי לא לאכול מזה בכוח בגלל אמו.

אייל בן ה-30 עדיין לא מצליח לצאת מהבית בגלל כאבי בטן כשהוא נלחץ בחייו האישיים והמקצועיים ולא יודע להגיד "לא" לאחרים.

שרה בת ה-35 היא חסרת תחושת ביטחון וערך עצמי ולא יודעת איך לנהל את רגשותיה וקשה לא להתמודד עם חיי בגרות.

אייל בן ה-30 חי את חייו כמבוגר עם עודף משקל ומדוכא.

בגילם הצעיר יש הרבה תקשורת עם ילדים סביב אוכל. ומשמעות הקשר שיוצרים דרך האוכל הוא הרבה מעבר לאוכל!

כהורים בזכות מניפולציות שונות תוכלו לשלוט על ההתנהגויות של ילדיכם. כהורים אתם יכולים לשלוט על בגדיו, על תחביביהם, על משקלם ואף על מקצועם. אך לעולם לא תוכלו לשלוט על רגשות שיש לילד בלב. כשילד מרגיש חסר ערך, חסר ביטחון, חסר כישרון קשה לו לזהות ולהגדיר את הרגשות הללו. ומה שקובע במידה רבה את האושר או האומללות של הילד בהווה ובעתיד הוא מה שעובר לו בלב הענק בגוף הקטן שלו.

אם אתם רוצים לגדל ילדים מאושרים, אתם צריכים תמיד להזדהות איתם, לראותם כיחיד, ולוודא שהרגשות שהם מרגישים הכי הרבה הינם קבלה ואהבה ללא תנאים. ואם המסלול הזה אינו מוכר לכם תתחילו קודם כל בלתת אהבה וחיבה לילד שבתוככם ולאחר מכן תשקפו זאת על ילדיכם.

כי למבוגר שאסף הרבה שברים בילדותו קשה יותר לרפא אותם מאשר לרדת במשקל מרצון עצמי.

באהבה לכל הורה שתמיד עושה את מיטב יכולתו עם כוונות טובות עבור ילדיו.

רוזי צרפתי