מזה 80 שנה עולי תורכיה בישראל ( אז המנדט הבריטי על פלסטינה) ולאחר מכן במדינת ישראל, ראו צורך התארגנות על מנת לעזור לעולים חדשים. בשנת 1960 זה הפך להיות "אגודה" רשמית מייצגת, מקובלת ומוכרת על ידי שלטונות המדינה תחת השם " התאחדות יוצאי תורכיה בישראל"
מתולדות הארגון אשר מופיעים כאן באתר אנו לומדים שאנשים פטריוטים שונים ממוצא תורכיה היו ראשי ההתאחדות, כל אחד מהם זכור בתרומתו הייחודית למען מטרות הארגון.
הפעם, ב-28 לינואר 2018 ישראלים יוצאי תורכיה יבחרו הנהלה חדשה, יושב ראש חדש, דרך בחירת חברי המועצה חדשים לפי התקנון.
כל נשיא לשעבר וחברי ההנהלה כוונו את הפעילות לפי צורכי התקופה : עזרה לעולים חדשים מתורכיה בקלטתם בארץ, לשמור על המורשת התרבותית , סיוע בשיפור היחסים בין מדינת ישראל והרפובליקה התורכית, הסברה וכו. הכל בין מטרות ההתאחדות. העולה היה תמיד במרכז, אורגנו כיתות לימוד עברית, כנסים, הרצאות, הצגות תיאטרון וקונצרטים יחד עם ערבי בידור ובילוי למענם.
כולם פעלו ופועלים בהתנדבות, נתנו מזמנם ובמרצם למען האחר. לכן מגיע להם כל הכבוד וההרצה. לא תמיד קל היה לפטור בעיות תקציביות, בגלל שההתאחדות לא זוכה לסיוע ראוי מהמדינה, ורק דמי חבר סמליים ותרומות נדבנים הם מקור ההכנסות. טוב שיש לנו כאלה בישראל.
בשנה האחרונה זכינו לגידול משמעותי בעליה מטורקיה, כאשר רובם צעירים וזוגות עם ילדים בגילאי בית ספר. ההנהלה היוצאת בראשות גב. זלי דה טולדו, סגנה ניסו גובניש והממונה על העולים מאויז סוסטיאל הצליחו במידה רבה מאוד לעזור לקליטת העולים הללו.
רצוי מאוד שבבכירות הקרובות נציגים של העלייה אחרונה ייבחרו כחברי המועצה, ושמועמד בין הצעירים יהיה יושב ראש הארגון. העולם השתנה, לא רק בטכנולוגיה, אנשים צעירים יותר נבחרים בעולם כראשי ממשלה או ראשי מדינה. כאשר הוותיקים משמשים להם כיועצים בעלי ניסיון. אבל אין תחליף למרץ וליזמות של הדור הצעיר.
חשוב לציין שקהילת יוצאי תורכיה בישראל איננה קהילה הומוגנית : באנו מאותה מדינה אבל בגלי עליה שונים . עליית שנות 48-50 לא דומה לזאת של שנות 70-80, וזאת של שנת 2017 הנה שונה יותר. הראשונים דברו לדינו, לאחר מכן באו אנשים משכילים יותר , ציונים, שדיברו קצת לדינו והרבה תורכית, ולאחרונה רק דוברי תורכית. רמות סוציו-אקונומיות, רמות השכלה ויכולות כספיות היו שונות. אותם הראשונים שראו את הימים הקשים של הקמת המדינה, היום הם פנסיונרים ומעניין אותם הנוסטלגיה והבילויים סגנון תורכי. הם סיפרו לילדיהם שנולדו כאן על חיים של היהודים שם אבל לא לימדו להם לדינו. לכן דור זה היה מצפה התאחדות העונה לנוסטלגיה שלהם.
האחרים הם תוצאה של חינוך בבתי ספר תורכיים, עם רמה סוציו-אקונומית וטעמים שונים יותר. הם לא קיבלו חינוך ציוני. רוצים להכיר את הארץ, להשתלב לתרבותה, מייחסים חשיבות רבה למה שקורה בתורכיה ולמשפחה שהשאירו אחריהם שם. בין הראשונים, רובם התחילו וממשיכים לחיות בפריפריה, בקיבוצים, מושבים , חיפה, באר שבע, ירושלים.לוד, רמלה וכו. לאחר מכן בבת-ים חולון וראשון-לציון, כאשר האחרונים גרים בתל אביב ובסביבתה. לא קל לספק את הציפיות התרבותיות של כולם
ההתאחדות יוצאי תורכיה חייבים להיות מקור מידע לכולם. הגיע הזמן לעשות שימוש יתר בשפה העברית כדי לעניין ות הדור שנולד כאן ושיש לו שורשים בתורכיה. אנחנו יהודים, ישראלים, נאמנים למדינה, רוצים שכל עולה מתורכיה ישתלב ביתר קלות לחיים כאן. כל הגירה גורמת לקשיים שלא קל להתגבר עליהם. וזה צריך להמשיך להיות המטרה הראשונה. אנחנו צריכים גם להשתתף בשימור מורשתנו היהודית-ספרדית ו להיות גורם חשוב כישראלים דוברי תורכית לקידום היחסים בין תורכיה לישראל.
בזמן שנותר, יש להגביר את המודעות של ציבור יוצאי תורכיה להשתתף בהצבעות, ולהציג את מועמדותם כדי שנגיע להתאחדות יעילה יותר.
סלים אמדו